עקבות

שיטוט על קווי הגבול

רישומו של הזמן שחלף נותר כאד קל, מתפוגג ובלתי נתפס.  ההליכה משני צידי הקו , בצעד מהוסס או בדילוג מגושם ,  נדמתה לעיתים לחיפוש, והסתיימה כרגיל בתעייה . נקודת ההתחלה  רחקה לבלי שוב, ואנחנו תקועים.  נתיב העקבות נמחה כבר מזמן, כמו הבטחה ישנה, תחת רגלי הפוסעים האחרים  ורגלינו שלנו בעת שהילכנו כאן בכל הכיוונים.  אנחנו אוספים רמז לסימן, מקשיבים לקולות , גם לרחוקים ביותר.  לעיתים תיפול עלינו שינה חטופה,  וכשנקיץ מסיוטי חלומותינו הטרופים לא נזכור את החידה ולא את הפתרון.  כשנפגוש את השרידים המעטים שהותרנו בנתיב לא נזכור איזה  הם המוליכים אותנו למקומות שאליהם לא נגיע. והמסע היה  לשיטוט בדרכי  האנשים , אנחנו והאחרים.